<h1>סמ"ג עשין סימן מ"ח</h1>
<h2>דף לד:</h2>
כשמשביעין בית דין או היורשין את האלמנה כשבאה לגבות כתובה אין משביעין אותה אלא חוץ לבית דין מפני שבתי דינים היו נמנעין מלהשביעה, כמו ששנינו בפרק השולח, שחוששין לה שמא לא תדקדק בעצמה בשבועה, ואם רצו היתומים להדירה נודרת להם כל מה שירצו ומדירין אותה בבית דין ואחר כך נוטלת כתובתה (רמב"ם אישות פט"ז הי"א), מתה האלמנה קודם שתשבע אין יורשיה יורשים מכתובתה כלום שאין לה כתובה אלא עד שתשבע (שם הי"ב). כתב רבינו משה (שם) שאם נשאת קודם שתשבע הרי זו נשבעת אחר הנישואין ונוטלת כל זמן שתרצה אבל אינה נודרת ונוטלת כדאיתא בפרק השולח (גיטין ל"ה ב') שמא יפר לה הבעל. ואומר רבינו יצחק כי נדר על דעת רבים יועיל בזה.
<h2>דף נה:</h2>
גרסינן בפרק הניזקין (גיטין נ"ה ב' ורש"י) הבעל שמכר נכסיו ואחר כך כתבה אשתו ללוקח דין ודברים אין לי עמך והסכימה למעשיו וקנו ממנה אף על פי כן כשתבא לטרוף טורפת שהרי יכולה לומר מה שכתבתי כן נחת רוח עשיתי לבעלי (ע"פ רמב"ם אישות פי"ז הי"א). אבל בנתים המכירה קיימת כמו שאומר התלמוד בפרק האשה שנפלו (כתובות פ"א ב') דבעל בנכסים אי בעי לזבוני הכי נמי דלא מצי לזבוני, בתמיה. אבל אם קנו מן האשה תחילה שאין לה שיעבוד על מקום זה ואחר כך מכר אותו הבעל אינה טורפת אותו (רמב"ם שם). ומסקינן בפרק חזקת הבתים (ב"ב נ' א') דנכסי מלוג אין האשה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי הילכך אפילו קנו ממנה לבסוף המכר קיים.
<h2>דף סד.</h2>
אמר רבי יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן בפרק התקבל (גיטין ס"ד א') ובפרק שני דנזיר (י"א ב') האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם והלך שליח ולא החזיר שליחותו נאסר בכל הנשים שבעולם מאי טעמא חזקה שליח עושה שליחותו ובכל אחת ואחת יש לחוש שמא קידש אמה או אחותה או בתה ואף על פי שהן מותרות לו לעולם, הוא אסור דהוה ליה כמו האומר לאשה קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני הוא אסור בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו (קידושין ס"ה א') (ע"פ ה"ג דף פ"א ב'). ומסקינן בפרק התקבל (ס"ד ב') במה דברים אמורים להחמיר אבל להקל אין אומרים בשל תורה חזקה שליח עושה שליחותו. ופלוגתא דרב נחמן ורב ששת הוא בפרק בכל מערבין (עירובין ל"א ב'—ל"ב א' ותד"ה רב וע"ש) ושיטה זו כרב נחמן שפוסק רבינו תם הלכה כמותו ולכך לא חש התלמוד להביא דברי רב ששת עם דברי רב נחמן בפ"ק דחולין (י"ב א').
<h2>דף עה.</h2>
שנינו בפרק האומר (קידושין ס' א') האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך מאתים זוז הרי זו מקודשת והוא יתן, ואיתמר עלה רב הונא אמר והוא יתן פירוש והרי היא מקודשת מיד ועליו לקיים התנאי ואם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בין קידושין לנתינה קדושי שני אינו כלום שסובר כרבי מאיר דאמר כל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי. והלכה כרב הונא שר' יוחנן סובר כמותו שם וגם ר' אליעזר דפסקינן שם כוותיה בפרק קמא דקדושין (ח' א') סובר כרב הונא. כתב רבינו משה (אישות פ"ו הי"ז) שכל האומר מעכשיו אין צריך לכפול התנאי ולא להקדים תנאי למעשה אלא אע"פ שהקדים המעשה תנאו קיים אבל צריך להתנות בדבר שאיפשר לקיימו אבל אם התנה בדבר שאי איפשר לקיימו הרי זה כמפליג בדברים ואין שם תנאי, וכן האומר על מנת הרי הוא כאומר מעכשיו ואין צריך לכפול התנאי ולא להקדימו למעשה. ונראה לי דעתו בזה שאף על פי שבפרק מי שאחזו (גיטין ע"ה א') מוכיח דאפילו בעל מנת מצריך רבי מאיר כפילות אין הלכה כמותו בזה דרב אשי (שם עמ' ב') ורבא (סוכה מ"א ב' ע"פ גיטין שם ע"א תד"ה אלא) סוברים דכל האומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ושם באותו עניין דמעכשיו אינו מצריך [שום] כפילות.
<h2>דף עה:</h2>
המקדש על תנאי אם נתקיים התנאי מקודשת ואם לאו אינה מקודשת וכל תנאי שבעולם בין בקידושין בין בגירושין בין במקח וממכר בין בשאר דיני ממון צריך להיות בתנאי ארבעה דברים, ואילו הן, שיהא התנאי כפול, והן קודם ללאו, ושיהא התנאי קודם למעשה, ושיהא התנאי דבר שאיפשר לקיימו (ע"פ רמב"ם אישות פ"ו הל' א'—ב'), וכל אלו הארבעה היו בתנאי בני גד ובני ראובן, ותנן (קידושין ס"א א') רבי מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי דכתיב ביה (במדבר ל"ב, כ"ט ל') אם יעברו בני גד ובני ראובן ונתתם וגו' ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם. ואף על פי שחכמים חולקין על רבי מאיר, הלכה כרבי מאיר, דבפרק מי שאחזו (גיטין ע"ה ב') סוברים שמואל ורבא כמותו הלכה למעשה. ואם חסר התנאי אחד מארבעה דברים אלו הרי התנאי בטל וכאלו אין שם תנאי כלל אלא תהיה מגורשת או מקודשת ויתקיים המקח או המתנה וכאלו לא התנה כלל (רמב"ם שם).
<h2>דף פח:</h2>
עוברת על דת משה או על דת יהודית וכן זו שעשתה דבר מכוער אין כופין [את] הבעל להוציא אלא אם רוצה [יוציא ואם לא רצה] לא יוציא (לשון רמב"ם אישות פכ"ד הט"ז) עד שיבאו שני עדים ויעידו שזינתה אשתו זאת בפניהם ברצונה אז ודאי כופין אותו להוציא (ע"פ הי"ח שם ע"ש). [ו]ר"ת (יבמות כ"ד ב' תד"ה אמר) תפס לו שיטה אחרת בעניין זה דרוכל יוצא ומפרש תצא מרוכל אם גירשה זה ונשאת אח"כ לרוכל שהרי זה קול שלפני הנישואין אבל מן הבעל לא תצא דלקלא דבתר נישואין לא חיישינן כדאיתא בפרק המגרש (גיטין פ"ח ב'). גרסינן בפרק ארוסה במסכת סוטה (כ"ז א') אשה מזנה בניה כשרים, רוב בעילות אחר הבעל.
תנן בפרק המגרש יצא לה שם בעיר שהיא מקודשת הרי זו מקודשת ואמר עולא בגמרא (פ"ט א') וכן תני לוי לא שישמעו קול הברה אלא שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין ונשים טוות לאור הנר ושמחות לה ואומרות פלונית נתקדשה היום. עוד אמר שם (פ"ט ב') שאם יצא עליו קול מראשון ובא אחר וקדשה בפנינו מגרש ראשון ונושא שני אבל לא יגרש שני וישא ראשון שלא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין הוא. אמרינן במסכת כתובות (כ"ב א') שהאשה שאמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אם נתנה אמתלא לדבריה, למה אמרה כן מתחלה (שם כ"ב ב' רש"י ד"ה אמתלא), הרי זו נאמנת.
<h2>דף פט:</h2>
אמרינן בפרק המגרש (גיטין פ"ט ב' ותד"ה הלכתא) אשת איש שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר בפני בעלה הרי זו מקודשת לשני שהאשה שאמרה לבעל[ה] גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה (רמב"ם אישות פ"ד הי"ג) כדאמר רב המנונא שם ובפרק התקבל (גיטין ס"ד ב') [ו]פוסק רבינו יצחק כמותו שבכל מקום מקשה מדבריו אע"ג דבסוף נדרים (צ"א א') משמע דרבא פליג עליה. אבל [אם] קדשה אחר שלא בפני בעלה אין תופסין בה קידושין עד שתביא ראיה שנתגרשה קודם שתקבל הקידושין דכל שלא בפניו מעיזה (רמב"ם שם).
